יין תמיד היה חלק בלתי נפרד מתרבות אנושית. ומילא עוד בימי המקרא תפקיד חברתי וקולינרי חשוב. כשהוא שובר את הקרח בין הסועדים ומוסיף שמחה לשולחן, יין טוב הופך כל ארוחה טעימה לסעודה חגיגית ומרשימה, ויותר מכך – מחמיא לטעמן של המנות.
על כן, בחירת סוג היין הנכון והתאמה נכונה בין לבין המנה המוגשת, עשויה לסייע להדגשת טעמים וריחות, ולהוסיף ניחוחות שמשדרגים את חוויית האוכל. אז בואו נרים כוסית, כי הכנו לכם על מה שאתם ריכים לדעת על התאמת יין לאוכל.
ישנם כמה כללים לשילוב היין עם ארוחה. אך ראשית, חשוב להדגיש שאחרי הכל מדובר בהעדפה אישית. לכן, כלל הזהב הבסיסי הוא פשוט לבחור את היין שאתם אוהבים ולשלב אותו עם אוכל מושקע לטעמכם.
נוסף על כך, קיימים מספר כללים נוספים ומשחקי שילוב, שדרכם נוכל לשדרג את הארוחה כולה:
ניגודים משלימים – שילובי אוכל ויין שלא חולקים תכונות או טעמים זהים, אלא משלימים זה את זה. לדוגמא, יין לב מתוק בשילוב מנה חריפה.
התאמה על פי מוצא – יש העושים חיבור בין מוצא היין והאוכל, כך שיאזנו זה את זה ולא יתחרו אחד בשני. כך, פסטה ברוטב עגבניות הידועה כמאכל איטלקי, תוכל להשתלב עם יין קיאנטי מענבי סנג'ובזה.
שילוב תואם – האוכל והיין יהיו זהים במספר תכונות וטעמים. למשל, יין אדום מתוק ישולב עם מנה מתוקה, ויין אדום כבד ישולב עם מנת בשר על האש.
קלילות אל מול נוכחות – יין בעל אופי קליל, פירותי או ללא סיומת דומיננטית, עשוי להתאים לארוחה קלילה של טעימות ומנות ראשונות. לעומת זאת, מנות עיקריות, בדרך כלל ישולבו עם יין דומיננטי יותר.
יתר על כן, חשוב לזכור שהיין צריך להיות חומצי יותר מהאוכל. כלומר, רמת החומציות במנה היא בין החשובות בבחירת היין שיבוא לצידה. אם יין פחות חומצי מהמנה, הוא "מתדלדל" ויכול לספוג טעם שטוח ומשעמם. מאכלים בעלי חומציות גבוהה (רוטב תפוזים, לימון, עגבניות), חייבים לידם יין בעל חומציות גבוהה אפילו יותר.
בדרך כלל יינות לבנים הם בעלי רמות חומציות גבוהות יותר מאשר יינות אדומים, כך שבמקרה הנוכחי נעדיף את הזנים הלבנים. אם יש לכם מנה חומצית ובכל זאת רוצים להתאים לה ין אדום, כדאי לבחור בזנים האיטלקיים סנג'ובזה וברברה.
לסיכום, זכרו שכללים אלו הם בסך הכל המלצות והתאמת יין לאוכל היא לא שחור או לבן, ואין נכון או לא נכון. בסוף כדאי להתאים לפי טעמכם האישי. עשו ניסויים ותהנו מתהליך השילוב.