בהתאם להחלטת ממשלה מ-2021, ייצור החשמל מפחם היה אמור להיפסק לחלוטין עד סוף 2025, כאשר רוב הייצור יועבר לגז טבעי ולאנרגיות מתחדשות. עם זאת, נכון ל-2024, ייצור החשמל מפחם עמד עדיין על כ-14.3% מכלל ייצור החשמל בישראל. על פי תחזיות רשות החשמל, גם בשנת 2025 צפוי פחם לשמש לייצור כ-4% מהחשמל – חריגה מהותית מהיעד המוצהר.
העיכובים נובעים בעיקר מהסבות איטיות של תחנות פחמיות לשימוש בגז טבעי. תחנות אורות רבין ורוטנברג, המרכזיות בתהליך זה, סובלות מדחיות חוזרות ונשנות בלוחות הזמנים. יחידות שנועדו להפסיק לפעול עד 2022 עדיין פועלות, ומועדי הפעלת יחידות גז חדשות נדחו עד 2025 ואף 2027.
לצד הפגיעה באמינות הממשלתית והיעדים הסביבתיים, העיכוב כרוך גם בעלות כלכלית כבדה. לפי ההערכות, עלות ייצור חשמל בפחם גבוהה משמעותית מזו של גז טבעי – הפרש של כ-0.11 עד 0.38 שקלים לקוט"ש. בין יולי 2022 לאפריל 2025, השימוש המיותר בפחם גרר עלות עודפת של כ-1.57 מיליארד שקלים למשק.
מעבר לכך, המדינה איבדה הכנסות ישירות של כ-848 מיליון ש"ח מהתמלוגים והיטל רווחי היתר שהייתה יכולה לגבות על שימוש בגז. המשמעות: הפסד כפול – גם כספי וגם סביבתי, שכן תחנות פחמיות נחשבות למזהמות הכבדות ביותר בישראל.
הפקת אנרגיה מפחם משחררת כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני וגזים מזהמים לאטמוספירה, מה שתורם למשבר האקלים ולזיהום אוויר שפוגע בבריאות הציבור. אנרגיה ירוקה – כמו שמש, רוח ומים – מפיקה חשמל בלי לזהם, ולכן היא חיונית לעתיד בר-קיימא.
מדינות כמו גרמניה, דנמרק, סין וארה״ב משקיעות סכומים עצומים באנרגיה מתחדשת. לדוגמה, דנמרק מייצרת קרוב ל-50% מהחשמל שלה מאנרגיית רוח, וסין מובילה בעולם בכמות הפאנלים הסולאריים המותקנים.
האתגרים כוללים:
הצורך בהשקעה גבוהה בתשתיות חדשות
תלות באקלים (אין שמש בלילה או רוח כל הזמן)
הצורך באחסון אנרגיה יעיל (למשל באמצעות סוללות מתקדמות)
שמירה על יציבות הרשת החשמלית בזמן המעבר
כן – אבל זה ייקח זמן. לפי תחזיות של סוכנויות האנרגיה, ניתן להגיע ל-80%-90% אנרגיה מתחדשת עד אמצע המאה, אם המדינות יעמדו ביעדי האקלים. זה דורש שיתוף פעולה גלובלי, חדשנות טכנולוגית ונכונות לשנות הרגלים.
זכויות יוצרים שמורים למערכת חדשות אחרונות משנת 2005 © Last News co il