כל יום בשנה – ובמיוחד בשבוע שלפני פתיחת שנת הלימודים – הורים לילדים יכלו למצוא עצמם מתמודדים לפתע עם הכרזה על שביתה של ארגון או הסתדרות המורים. זה כבר הפך למעין שגרה ישראלית שכזו. אולם כעת, בדרך פלא, נראה שכל הצדדים המעורבים (בדגש על ארגוני המורים ומשרד האוצר) הגיעו להסכמים שמספקים לכולנו "שקט תעשייתי", לפחות לכמה שנים. אבל מה בפועל כוללים הסכמים אלה? והאם הם פוגעים בתלמידים יותר משהם משפרים את התנאים של המורים?
הסוגייה המרכזית שדחפה מורים לשבות (ולאחרים בכלל לזנוח את הרעיון של להפוך למורה) היא סוגיית השכר, ובצדק; השכר הממוצע של מורים ביחס לשוק העבודה בישראל היה נמוך משמעותית וחסר פרופורציות ביחס לכמות השעות והמאמץ שהשקיעו, אפילו עם כל החגים והחופשים. לכן הוחלט בהסכם, כי שכר המורים יעלה באופן רוחבי ב-2,000 שקל, בלי קשר לוותק. במצטבר, שכר המורים יעלה בממוצע בכ-16% לאורך שנות ההסכם, שיימשך עד שנת 2028. הפעימה הראשונה, הגדולה ביותר, תעמוד על עד 800 שקל בחודש, ולאחר כל התוספות מורים מתחילים יקבלו שכר של 10,500 שקל למשרה מלאה, עלייה של 23% ביחס למצב כיום. אמנם מדובר בתוספת שכר משמעותית, אך חלקה עשוי להישחק בשל האינפלציה. כדי להילחם בכך, נקבע שתוספות השכר גם יישאו ריבית של 1.5% בשנה למשל תקופת ההסכם. בנוסף, תוספות השכר כתוצאה מגמולי השתלמות תעלה אף היא, בצורה שתעלה עוד את שכר המורים.
שינוי משמעותי נוסף שנעשה במסגרת ההסכם עם ארגון המורים הוא קיצוץ השעות הפרטניות של מורים עם תלמידים מ-6 שעות ל-3 שעות בשבוע, בתמורה לתוספת של שעה פרונטלית אחת בשבוע. לכאורה, מדובר בפגיעה בתלמידים, אולם צריך להבין שהוספת שעה שבועית זו, שמהווה 4% מסך השעות של מורים בישראל, יחסכו למערכת החינוך גיוס של 2,000 מורים נוספים. ובמציאות הישראלית, שבה כדי לעמוד ברף המערבי המקובל בעולם צריכים כ-200,000 מורים פעילים (שווה ערך לכמעט 5% מכוח העבודה בישראל!), כל חסכון על ידי הגדלת מספר השעות הפרונטליות יוכל להקל על המחסור במורים ולמנוע הידרדרות ברמה המקצועית. בנוסף, הסיבה לקיצוץ בשעות הפרטניות – כך לפי הטענה – נובעת מהעובדה שמפגשי אחד-על-אחד של מורה ותלמיד/ה מתרחשים בפועל לעתים רחוקות, כך שאין באמת ניצול של אותן שעות.
נושא מהותי שעליו הצדדים חלוקים הוא באפשרות להעסיק חלק מהמורים בחוזים אישיים. בעוד בארגון המורים מתנגדים לכך, במשרד האוצר מעוניינים ליצור אפשרות להעסיק חלק מהמורים בחוזים אישיים, ובכך לשלם להם שכר גבוה יותר בלי קשר לוותק ומחוץ להסכם הקיבוצי הרגיל. בצורה זו, מקווים למשוך מורים מוכשרים עם אפשרויות תעסוקה אטרקטיביות מחוץ למערכת החינוך. בעיה זו מייצרת מחסור במורים במקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית. בעוד במשרד האוצר דרשו ש-10% מהמורים יועסקו בצורה כזאת, ארגון המורים הסכים ל-6% בלבד.
ועכשיו לשאלה שמעניינת את ההורים: לכמה זמן ההסכם ימנע שביתה? על הנייר – עד שנת 2028. בכל זאת, מדובר בהסכם לטווח משמעותי. וכדי לשקף זאת, נוספה למורים ריבית של 1.5% על כל השנים הללו. בתקופה זו לא צפויות שביתות של ארגון המורים, אולם אם רן ארז – המכהן כראש הארגון מאז 1997 יפרוש לפני כן, יהיה קשה יותר להעריך מה יקרה.