ארבעת המינים מסמלים את אחדות ישראל ומדמים טיפוסים שונים בעם היהודי. מה עושים איתם במהלך ערב החג ולאחריו? כל התשובות
אחד הסמלים של חג הסוכות, מלבד הסוכה עצמה, הקישוטים והסכך, הוא כמובן – ארבעת המינים. למה למעשה צריכים לנענע אותם, מהי המשמעות הפנימית ולאיזה מין מבין הארבעה אתם דומים?
לולב, אתרוג, הדס וערבה. ארבעת המינים יחדיו מייצגים את אחדות ישראל. גם הסוכה מסמלת שלום ושלמות בין חלקי העם. אבל למרות הכל, בסופו של דבר זה לא קורה בשטח, ואנחנו עדיין שונים. ארבעת המינים הללו מייצגים ארבעה טיפוסים שונים של יהודים בעם ישראל ובחברה היהודית. אלו סוגי אנשים שמשלימים זה את זה, והם למעשה ממחישים את כל עם ישראל.
כל אחד מארבעת המינים מייצג טיפוס אחר בעם.
לאתרוג, יש טעם וגם ריח. הוא מסמל תלמידי החכמים, היהודים שגם יודעים תורה וגם מקיימים מצוות ומעשים טובים.
ל-לולב אמנם יש טעם (פרי התמר), אך אין לו ריח. הוא מסמל יהודים שאמנם יודעים את התורה, אך אינם עוסקים במעשים טובים.
הדס הוא ריחני, ללא טעם ומסמל את אלו שעושים מצוות אבל אינם יודעים תורה.
ואילו הערבה, המין הנחות ביותר, מסמלת אנשים שאין להם לא טעם ולא ריח. כלומר, אנשים שלא לומדים תורה ולא עושים מצוות ומעשים טובים.
אז למה לוקחים את ארבעת המינים המפורדים ומאחדים ביניהם?
כאן נכנסת המשמעות של נטילת ארבעת המינים. הנטילה נעשית כאשר לוקחים את הלולב, ההדס והערבה בצד ימין כשהם מאוגדים, ואילו האתרוג מופרד מהם ומוחזק ביד שמאל. הוא אמנם נראה הכי עדיף מכולם, כי יש בו גם טעם וגם ריח, אבל מופרד מאחר והוא מסמל את הנפרדות. מתרחק באופן מסוים, לא מתחבר איתם באופן מושלם, כי הוא חושב שהוא כביכול הכי טוב. עם זאת, צריכים לזכור שכולנו יחדיו.
גם לאחר חג הסוכות, נהוג לשמור על ארבעת המינים. את האתרוג נוהגים לאכול בט"ו בשבט, את ההדסים נוהגים לקחת כדי להריח בהם במוצאי שבת, ואת הערבות והלולב שורפים בערב פסח עם החמץ.
חג שמח!