Pig (2021)
פיג הוא סרט בכיכובו של ניקולאס קייג', אשר מגלם אדם ערירי וזקן שחי לבדו בבקתה ביער עם החזיר שלו. לא מדובר בחזיר רגיל אלא בחזיר שמוצא פטריות כמהין, פטריות יקרות וקשות מאוד למציאה.
בתחילת הסרט החזיר לא פחות מנחטף וקייג' יוצא במסע הדרגתי מהיער אל העיר במטרה להחזיר לעצמו את החזיר.
אני אתחיל בכך שמדובר כאן בלא פחות מיצירת מופת.
המוטיב הכי גדול בסרט הוא אובדן, אין דמות בסרט שחפה ממנו, אובדן של האחר, אובדן של העצמי, אובדן התשוקה, אובדן משפחתי, אובדן חברי, אובדן של מוניטין, אובדן של חזיר. החזיר הוא לא יותר מחזיר, החזיר הוא קשר, החזיר מסמל עוד אובדן לאדם שכבר חווה יותר מדי אובדן ולא מוכן לשאת אותו עוד.
הסרט מבקר את החברה שבה אנחנו חיים, את הדברים שאנחנו מחזיקים בסטנדרט גבוה ולמה, הסרט גם מבקר את הצופה שמנסה להבין למה קייג' שבירך אותנו באחד התפקידים הכי טובים שלו מחובר כל כך לחיה, ולא סתם חיה, חזיר.
בעיניי הבחירה בחזיר לא מקרית, אם היה מדובר בכלב או חתול הרבה אנשים היו ממהרים להבין את המניע מאחורי עלילת הסרט. אך כאשר מדובר כאן בחזיר נוצרת לצופה הפרעה, "רגע מה, למה אכפת לו כל כך מחזיר?" זו בדיוק המטרה של החזיר. לגרום לנו להיכנס לסרט עם גבה מורמת ולהבין שהגבה הייתה מורמת לכיוונו מיוצר הסרט כל הזמן.
החזירים האמיתיים הם הכוחות שמניעים ומשחיתים את הדמויות האחרות בסרט בזמן שחזיר הכמהין הוא פשוט חבר, עמית, משפחה, קשר.
וחזיר הכמהין שלנו אומנם חזיר, אך חזיר שמוצא למסעדות יוקרה את המצרך הכי נדיר, יקר ומבוקש.
קשרים נוצרים, לא משנה אם זה כלפי אדם, חיה, שיר או חפץ. קשר הוא קשר.
הסרט חוקר בצורה ישירה ועקיפה את הקשרים הללו ובו זמנית מבקר את הקשרים שנראים לנו כמובנים מאליהם.