כולנו התבאסנו לראות את ענקי הכדורגל עוזבים את ליגת האלופות בשנת 2023 כדי לשחק ביבשות אחרות, אבל אז הגיעו רבעי הגמר של 2024 והוכיחו לנו שאפשר גם בלעדיהם.
קשה לדבר על ברצלונה בלי לדבר על מסי, כמו שזה נשמע מוזר לעודד את ריאל מדריד בלי רונאלדו. זה חלק מהטבע האנושי להעריץ אדם מסוים ולתלות בו כגורם היחיד להצלחה או כישלון. אלא שכמו בחיים עצמם, גם כדורגל לא מסתמך על אדם אחד בלבד, ועם כל הכבוד לכוכבים הגדולים – כדורגל הוא עדיין משחק של 11 שחקנים. והרמה של השחקנים במועדונים הגדולים של הכדורגל האירופאי היא עדיין מהגבוהות בעולם.
כל מי שצפה בליגת האלופות השנה, ובעיקר במשחקים המכריעים ברבעי הגמר, כאילו שכח שמסי ורונאלדו כבר מזמן לא שם; הצעירים של ברצלונה נתנו "פייט" רציני וללא פחד למול ההרכב המנוסה של פריז סן ז'רמן. באיירן מינכן הראתה את אופייה האמיתי והצליחה לעלות לחצי הגמר לאחר ניצחון 1:0 מול ארסנל, במשחק שתואר בתקשורת הגרמנית בתור "יצירת מופת טקטית". וגם ריאל מדריד – בלי רונאלדו – הבטיחה את מקומה בחצי הגמר לאחר שגברה על מנצ'סטר סיטי, ותשחק מול באיירן מינכן בחצי הגמר, וכל זאת בלי רונאלדו.
אבל מעל לכל – אלה הרמה והביצועים. חווית הצפייה במשחקים – בין אם דרך מסך הטלוויזיה (כמו רובנו), ובין אם באצטדיונים עצמם (לברי המזל שבינינו) – נשארה כשהייתה. את מקומם של מסי ורונאלדו החליפו שמות אחרים, כמו קיליאן אמבפה, שכבש צמד נגד ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות ונחשב לאחד הכוכבים הגדולים של אירופה כיום. כל אותן קבוצות ענקיות כמו ריאל מדריד, באיירן מינכן, ארסנל ועוד, המשיכו בגדולתם תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות. נכון שתמיד היו ותמיד יהיו כוכבים, אלה שסביבם נבנה הסגל (מה שמכונה באנגלית franchise player), אבל כדורגל בסופו של דבר הוא ספורט קבוצתי, והמועדונים הגדולים יודעים איך להתנהל נכון, איך לשמור על רמה גבוהה, ולשמחתנו – איך לשמור לנו על החוויה המלהיבה הזו שנקראת "ליגת האלופות".