תוצאות הבחירות לכנסת ה־26 מציבות את המערכת הפוליטית בישראל בפני מציאות מורכבת, שבה אף אחד מהמחנות אינו מחזיק ברוב עצמאי המאפשר לו להקים ממשלה ללא שותפים נוספים. לפי הנתונים שפורסמו ב־29 באוקטובר 2026, גוש נתניהו עומד על כ־53 מנדטים, גוש האופוזיציה היהודית בהובלת גדי איזנקוט על כ־48 מנדטים, והמפלגות הערביות מחזיקות יחד בכ־19 מנדטים. הנתונים עדיין מבוססים על ספירה מתעדכנת, אך הם כבר מצביעים על חשיבותן של המפלגות הערביות ועל הקושי של שני המחנות המרכזיים לגבש רוב. תמונת המצב מעניינת במיוחד לנוכח הסקרים האחרונים לפני הבחירות. בחלק מהסקרים הוערך כוחו של הליכוד בכ־22 מנדטים, לעומת כ־27 מנדטים בספירה שהתפרסמה לאחר מכן. גם במפלגות אחרות נרשמו הבדלים בין התחזיות לתוצאות הביניים, ובכלל זה ברשימה המשותפת וברע״ם. עם זאת, אין להסיק מכך שכל הסקרים נכשלו או שהתרחש מעבר דרמטי של בוחרים ברגע האחרון. יש להבחין בין סקר שנערך לפני הבחירות, מדגם טלוויזיה ותוצאות המבוססות על ספירת הקולות בפועל. לכל אחד מהם שיטת מדידה ומגבלות שונות. כדי להבין את משמעות הפערים, יש לבדוק את התחזיות של כל מכון בנפרד, את טווחי אי הוודאות ואת השינויים בחלוקת המנדטים. במקביל, צריך להבין שהמפלגה הגדולה ביותר אינה בהכרח זו שתצליח להקים ממשלה. המבחן המרכזי הוא היכולת לגבש תמיכה בכנסת, בין באמצעות קואליציה של מפלגות ובין באמצעות תמיכה מבחוץ. לכן, תוצאות הבחירות אינן מספקות עדיין תשובה חד משמעית לשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא, אלא משרטטות את גבולות המשא ומתן הפוליטי.
