תעלת פנמה נולדה מתוך חלום ישן: ליצור קיצור דרך ימי בין האוקיינוסים. הניסיון הראשון לבנות את התעלה נעשה על ידי הצרפתים בשנות ה-80 של המאה ה-19, בניהולו של פרדיננד דה לספס, מהנדס מפורסם שבנה את תעלת סואץ. אך הפרויקט נכשל בגלל בעיות טכניות, מחלות (כגון מלריה וקדחת צהובה) ושחיתות כלכלית. מעל 20,000 פועלים איבדו את חייהם בניסיון זה.
ב-1904 עבר הפרויקט לידיהם של האמריקנים, שהצליחו היכן שהצרפתים נכשלו. האמריקנים השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת יותר וביצעו עבודות תשתית רחבות, כמו גם תוכניות לריסון מחלות. התעלה נפתחה ב-1914 לאחר עשור של עבודה מאומצת.
תעלת פנמה הפכה לגורם מרכזי במסחר העולמי. המעבר דרכה חוסך אלפי קילומטרים של הפלגה, מה שמוריד עלויות ותורם ליעילות הסחר הבינלאומי. במקביל, היא העניקה לארצות הברית השפעה אסטרטגית משמעותית באזור. במשך שנים ארוכות התעלה נוהלה על ידי האמריקנים, אך בשנת 1999 הועברה לניהול פנמה, בהתאם להסכם שנחתם ב-1977.
כיצד התעלה מנוהלת כיום
תעלת פנמה מנוהלת על ידי רשות תעלת פנמה (Panama Canal Authority – ACP), גוף ממשלתי אוטונומי. הרשות אחראית על תחזוקת התעלה, ניהולה ותפעולה היומיומי. אחד האתגרים הגדולים בניהול התעלה הוא ההתמודדות עם גידול בסחר הימי ומעבר של אוניות גדולות יותר.
ב-2016 הושלם פרויקט הרחבה משמעותי, שנקרא "תעלת פנמה המורחבת" או "הפרויקט החדש". הרחבה זו הוסיפה תאי שיט (Locks) חדשים שיכולים לאפשר מעבר של אוניות גדולות מסוג "נאו-פנמקס". הפרויקט שיפר את היכולת הלוגיסטית של התעלה והגביר את כמות הסחורות שיכולות לעבור דרכה.
בנוסף, תעלת פנמה מתמודדת עם אתגרים סביבתיים כמו שינויי אקלים ומחסור במים מתוקים, הדרושים להפעלת תאי השיט. הרשות משקיעה בטכנולוגיות חדשות ובתוכניות לשימור מים כדי להבטיח את פעילות התעלה גם בעתיד.
הצרפתים נכשלו בשל בעיות טכניות, תנאי שטח קשים, מחלות כמו מלריה וקדחת צהובה, וניהול כושל שכלל שחיתות. הפרויקט הוביל לאובדן של אלפי חיים והותיר את החברה שפשטה רגל.
התעלה מקצרת משמעותית את זמן השיט בין האוקיינוסים האטלנטי והפסיפי, מה שמוזיל עלויות ומייעל את המסחר העולמי. היא מהווה נתיב מרכזי לאוניות משא, בעיקר במגזרי אנרגיה, חקלאות וטכנולוגיה.
ב-2016 הושלמה הרחבת התעלה עם תאי שיט חדשים שנקראים "נאו-פנמקס", המאפשרים מעבר של אוניות גדולות יותר. פרויקט זה שיפר את כושר התעלה להתמודד עם הדרישות המודרניות.