ארגון משמרות המהפכה מוגדר על ידי מדינות רבות כארגון טרור (ולא בכדי), אולם מדובר בצבא לכל דבר ועניין, שלצד הגנת המשטר גם שותף פעיל ומרכזי בייצוא המהפכה האסלאמית-שיעית של איראן ברחבי העולם.
בכל מדינה מתוקנת ומתפקדת תמצאו לרוב צבא אחד, הוא צבא המדינה, שתפקידו – ככל צבא – להגן על חיי האזרחים. אבל באיראן, זמן קצר לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, וזאת לצד הצבא הלאומי, פועלות משמרות המהפכה שלמעשה שולטות על הנעשה באיראן ומחוצה לה. השאלה המתבקשת: למה, בפועל, פועלים באיראן שני צבאות זה לצד זה? מה ההיגיון?
הקמתן של משמרות המהפכה נבעה בראש ובראשונה מחוסר אמון כלפי הצבא הרגיל של איראן, שנתפס כמורכב מתומכי השאה המודח ומשרת את האינטרסים שלו. לכן, הוקמו המשמרות כגוף נפרד, נאמן למשטר החדש ולערכיו האסלאמיים-מהפכניים. וכך, בעוד שהצבא האיראני הרגיל ממוקד בהגנה על גבולות המדינה מפני איומים חיצוניים, תפקידן המרכזי של המשמרות הוא להגן על המשטר והאידיאולוגיה השלטת בפנים המדינה. הן אמונות על אבטחת מוסדות השלטון, דיכוי הפגנות אופוזיציה ופעילות נגד יריבים פוליטיים במדינה.
עם השנים, המשמרות צברו עוצמה ונעשו לגוף משפיע ובעל סמכויות נרחבות. למעשה, מבחינה צבאית משמרות המהפכה חזקות יותר ובעלות יכולות רבות יותר מהצבא האיראני הרגיל. יכולות אלה חולשות על חילות הים, האוויר ואפילו החלל. במילים אחרות: כוח האש המרכזי, ובראשו מערך הטילים והכטב"מים, נתון למרותן של אנשי משמרות המהפכה.
אספקט נוסף שמייחד את משמרות המהפכה הוא האחראיות שלהן למה שמכונה באיראן "עקרון ייצוא המהפכה". לפי השקפת העולם של משטר האייתולות, האסלאם השיעי בגרסה שלהם (הזרם ה-12) צריך לשלוט במזרח התיכון כשלב ראשון, ובעולם כולו בסופו של דבר. לשם כך הוקם כוח "קודס", הכפוף למשמרות המהפכה, שאחראי על הפעלת גורמים צבאיים מקומיים במדינות אחרות כך שיפעלו למען האינטרס האיראני. דוגמא בולטת לכך היא ארגון חיזבאללה בלבנון, אך גם מיליציות שיעיות בעיראק, ארגון "אנסאר אללה" בתימן (המוכר יותר בשם "חות'ים") ועוד. כל אלה סרים למרותה של איראן ומקבלים – ברצון או בלית ברירה – את אמצעי הלחימה, הכסף והפקודות מטהראן.
פעילותן של משמרות המהפכה אינה מוגבלת רק לתחום הצבאי והביטחוני, אלא הן שולטות גם בחלקים נרחבים מהכלכלה האיראנית ובתעשיות רבות במדינה. הן מעורבות בייצור תעשייתי, בנייה, חקלאות, שירותים פיננסיים ועוד. כוחן הכלכלי תורם לעוצמתן הפוליטית ומאפשר להן להמשיך ולצבור נכסים ולהגדיל את השפעתן. מנגד, הצבא האיראני הרגיל הוא גוף צבאי מסורתי יותר שתפקידיו הם הגנה על גבולות המדינה ושמירה על ריבונותה. למרות מאבקי כוח מתמידים, הוא נותר נתון תחת פיקוח המשמרות, שצברו עוצמה ונאמנות רבה יותר למשטר השליט.