מקורות המנהגים והמסורות של חגי תשרי

אי פעם תהיתם למה אנחנו אוכלים דווקא תפוח בדבש בראש השנה? או מאיפה הגיע הרעיון של תפילת "תשליך" ביום כיפור? להלן המקורות של כמה מהמנהגים הכי יהודיים שלנו.

ראש השנה חל בכ"ט באלול, תאריך לועזי 3.10

בעוד מספר ימים:

חג שמח ושנה טובה

מקורות המנהגים והמסורות של חגי תשרי

למה תפוח ולמה בדבש?

המנהג לאכול תפוח בדבש בראש השנה מסמל את התקווה לשנה מתוקה וטובה. התפוח, פרי עגול ושלם, מייצג את מחזוריות השנה ואת השאיפה לשלמות. הדבש, מתוק וזהוב, מסמל את התקווה למתיקות ושפע בשנה החדשה. שילוב זה מופיע לראשונה בספרות הרבנית של ימי הביניים, כאשר רבי יעקב הלוי מולין (המהרי"ל) מזכיר אותו בספרו "מנהגי מהרי"ל". המנהג משקף את האמונה היהודית בכוחן של מילים ומעשים סמליים להשפיע על המציאות, ומזכיר לנו את הצורך בחשיבה חיובית ואופטימית בפתחה של שנה חדשה.

מאכלים סמליים לשנה החדשה

מלבד התפוח בדבש, נהוג לאכול מאכלים סמליים נוספים בראש השנה, כל אחד מהם נושא משמעות ייחודית. הרימון, עם ריבוי גרעיניו, מסמל את הרצון שזכויותינו יהיו רבות כגרעיני הרימון. הכרתי (בצל ירוק) מסמל את התקווה שיכרתו שונאינו. התמר, על שם הפסוק "צדיק כתמר יפרח", מבטא את השאיפה לצמיחה רוחנית. מנהגים אלה, המוזכרים בתלמוד (כריתות ו,א), מבוססים על משחקי מילים בארמית או עברית ומשקפים את האמונה בכוחן של מילים ומחשבות חיוביות להשפיע על העתיד.

השופר כקריאה להתעוררות רוחנית

תקיעת השופר בראש השנה היא מצווה מן התורה ומהווה את אחד הסמלים המזוהים ביותר עם החג. קולו של השופר נועד לעורר את הלבבות לתשובה ולהזכיר את מעמד הר סיני, שם נשמע קול שופר חזק. הקשר למושג "מלכויות" בתפילה נובע מהרעיון שתקיעת השופר מכריזה על מלכותו של הקב"ה בעולם. בתלמוד (ראש השנה טז,א) מובא: "אמר הקב"ה: אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם". התקיעה משמשת כקריאת התעוררות רוחנית, מזכירה לנו את חובתנו לבחון את מעשינו ולשוב בתשובה.

תפילת תשליך כסמל להשלכת החטאים

תפילת "תשליך", הנאמרת ליד מקור מים בראש השנה, מבוססת על הפסוק מספר מיכה ז,יט: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". המנהג מסמל את השאיפה להשליך את החטאים ולהיטהר לקראת השנה החדשה. מקורו של המנהג אינו ברור לחלוטין, אך הוא מוזכר לראשונה בספר "מהרי"ל" במאה ה-15. התפילה ליד המים מזכירה גם את עקידת יצחק, שעל פי המסורת התרחשה בראש השנה, כאשר השטן ניסה לעכב את אברהם על ידי יצירת נהר בדרכו. תפילת התשליך מדגישה את הרעיון של התחדשות רוחנית והזדמנות לפתוח דף חדש.

"כתיבה וחתימה טובה": תפילה לגורל חיובי

המנהג לאחל "כתיבה וחתימה טובה" מתבסס על האמונה כי בראש השנה נכתב גורלו של כל אדם לשנה הקרובה, וביום הכיפורים הוא נחתם. מקור הרעיון נמצא במשנה (ראש השנה א,ב): "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון". הביטוי מבטא את התקווה שהאדם יזכה לשנה טובה ומבורכת, ומתקשר לרעיונות התשובה והדין המרכזיים בתקופה זו. האיחול מזכיר לנו את האחריות האישית שלנו למעשינו ואת ההזדמנות לתיקון ושיפור עצמי שמעניקה לנו תקופת הימים הנוראים.

סיכום

המנהג לאכול תפוח בדבש בראש השנה מסמל את התקווה לשנה מתוקה וטובה. התפוח מייצג את מחזוריות השנה והשלמות, בעוד שהדבש מסמל מתיקות ושפע. מקור המנהג בספרות הרבנית של ימי הביניים, והוא מזכיר לנו את הצורך בחשיבה חיובית ואופטימית לקראת השנה החדשה.

מלבד התפוח בדבש, נהוג לאכול גם רימון, המסמל את הרצון לריבוי זכויות, בצל ירוק (כרתי) המסמל את התקווה להשמדת השונאים, ותמר המסמל צמיחה רוחנית. מאכלים אלו מבוססים על משחקי מילים ומשקפים את האמונה בכוחן של מילים חיוביות להשפיע על העתיד.

תקיעת השופר היא מצווה מן התורה ומשמשת כקריאה להתעוררות רוחנית ותשובה. היא מזכירה את מעמד הר סיני, ואת רעיון מלכותו של הקב"ה בעולם. קול השופר נועד לעורר את הלבבות ולבחון את המעשים לקראת השנה החדשה.

שתפו:

Facebook
Twitter
WhatsApp