בעוד טרנדים, בהגדרתם, באים והולכים, נראה שז'אנר תוכניות הריאליטי פה כדי להישאר. הרייטינג עדיין מספיק גבוה, וכאימרה הידועה באנגלית: אם זה לא שבור – אין צורך לתקן אותו.
למרות שעברו שני עשורים מאז שתוכניות כמו "האח הגדול" ו"הישרדות" כבשו את מסכי הטלוויזיה, ז'אנר הריאליטי עדיין שולט בלב הצופים. מה סוד קסמן של תוכניות אלה, ומדוע אנחנו ממשיכים לצפות בהן בעידן שבו סדרות דרמה איכותיות זמינות בלחיצת כפתור?
אחד הגורמים המרכזיים להצלחת הריאליטי הוא הדרמה האנושית. בניגוד לסדרות מתוסרטות, כאן אנחנו עדים לאינטראקציות אמיתיות בין אנשים אמיתיים. כשמתמודדים בתוכנית בישול נקלעים למשבר בזמן אמת, או כשזוג בתוכנית שידוכים חווה רגע אינטימי, אנחנו מרגישים שותפים לחוויה. הספונטניות והאותנטיות הזו, גם אם היא לעתים מבוימת, מספקות סוג של גירוי רגשי שקשה לשחזר בסדרות מתוסרטות.
בנוסף, תוכניות ריאליטי מציעות פנטזיה של נגישות. כשאנחנו צופים ב-"המרוץ למיליון" או ב- "האח הגדול", אנחנו יכולים לדמיין את עצמנו שם. אחרי הכל, המשתתפים הם "אנשים רגילים" שזכו להזדמנות יוצאת דופן. זה מזין את החלום שגם לנו יש סיכוי לזכות בתהילה, באהבה, או בפרס כספי גדול. בעולם שבו הפער בין סלבריטאים לאנשים רגילים הולך וגדל, הריאליטי מציע אשליה של דמוקרטיזציה של התהילה.
ההשתתפות הפעילה של הקהל היא גורם מפתח נוסף. ברוב תוכניות הריאליטי, לצופים יש כוח להשפיע על התוצאות באמצעות הצבעות או תגובות ברשתות חברתיות. זה הופך את הצפייה לחוויה אינטראקטיבית ומעורבת. בעידן הדיגיטלי, שבו אנחנו רגילים להגיב ולשתף בזמן אמת, היכולת להשפיע על הנרטיב הטלוויזיוני מרגישה טבעית ומספקת.
מעניין לציין שעליית הפופולריות של סדרות דרמה איכותיות לא באה על חשבון הריאליטי, אלא דווקא השתלבה איתו. תקופת "גיל הזהב של הטלוויזיה", שהביאה סדרות כמו "הסופרנוס", "שובר שורות" וכמובן "משחקי הכס" התרחשה במקביל לפריחת הריאליטי. זה מראה שהצופים מחפשים מגוון חוויות צפייה: הם נהנים מהמורכבות הנרטיבית של דרמות איכותיות, אך גם מהגירוי הרגשי המיידי שמספק הריאליטי. יתר על כן, הז'אנרים השפיעו זה על זה. סדרות ריאליטי כמו "מאסטר שף" או "פרויקט מסלול" הפכו למתוחכמות יותר, עם עריכה קולנועית ופסקולים דרמטיים. מנגד, סדרות דרמה לעתים משלבות אלמנטים דוקומנטריים או מצלמות נסתרות, בהשפעת הריאליטי.
אז מתי, אם בכלל, ידעך קסמו של הריאליטי? זו שאלה מורכבת. מצד אחד, ריבוי התוכניות והחזרתיות של חלק מהפורמטים עלולים להוביל לעייפות מסוימת בקרב הצופים. בנוסף, ככל שהצופים נעשים מתוחכמים יותר, הם עשויים לחפש חוויות אותנטיות יותר, אולי בתכנים שמיוצרים על ידי יוצרים עצמאיים ביוטיוב או בטיקטוק. מצד שני, הז'אנר מוכיח יכולת התחדשות מרשימה. תוכניות כמו "טרה נובה" ששילבו מדע עם ריאליטי, או "נשוי במבט ראשון" שהפכו ניסוי פסיכולוגי לריאליטי, מראות שיש עוד כיוונים לחקור. יתר על כן, בעידן של מידע מוגזם ו"חדשות מזויפות", ייתכן שהצופים דווקא ימשכו יותר לז'אנר שמציג רגשות אנושיים באופן ישיר וגלוי.
כל עוד נמשיך להיות מרותקים לדרמות האנושיות של חיינו, סביר שהריאליטי ימשיך ללוות אותנו. הפורמטים אולי ישתנו, אך הרצון לראות את עצמנו ואת האחר על המסך, בצורה הכי לא מסוננת, כנראה לא יחלוף.