אליפות אירופה לנבחרות, המוכר לנו יותר בשם "יורו", היא לא רק הזדמנות לברוח קצת מהמציאות הקשה שלנו בישראל, אלא גם אפשרות לבדוק אם הכוכבים שבהם צפינו במהלך השנה (והשנים האחרונות) בליגת האלופות יכולים "לספק את הסחורה" גם במעמד הזה, כאשר הם משחקים עם חבריהם למולדת. עם כל הכבוד לסטארים, בסופו של דבר קבוצת כדורגל מורכבת מ-11 שחקנים. אז נכון שרולאנדו עדיין אחד השחקנים הטובים בעולם, אבל האם נבחרת פורטוגל ברמה גבוהה מספיק כדי ללכת על הסוף?
עם סיום שלב הבתים, המפתיע הפעם הוא… שאין ממש הפתעות. למעט גאורגיה, ובמידה מסוימת גם סלובקיה וסלובניה, הנבחרות החזקות – אלה שכדורגל הוא חלק מהזהות הלאומית של המדינה – הן אלה שעלו: אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד וכו'. אולי בולטות בהיעדרה קרואטיה, אבל למהמרים (הסולידים) שביניכם, כנראה שיצאתם מורווחים בינתיים. אם בעבר (הלא רחוק) ראינו מדינות קטנות שנתנו פייט לגדולות, הפעם זה לא היה פייט חזק מספיק וקיבלנו את הצפוי (ואולי גם הרצוי).
החל משמינית הגמר הקבוצות הטובות ביותר הן שמנצחות. נשמע כמו משפט סתמי וברור מאליו, אבל אם בשלבים הראשונים כוכב הקבוצה היה יכול להיות זה שעושה את ההבדל, ברמות הגבוהות יותר זה כבר לא מספיק. ברמות הגבוהות לכל קבוצה יש כוכב או שניים, ולכן מה שבא לידי ביטוי (ויביא את הניצחון) הוא עד כמה 11 השחקנים יודעים לשחק ביחד, בהתקפה ובהגנה. ולכן דווקא מעכשיו יש סיכוי להפתעות. כך או כך – נמשיך לצפות בהנאה עד משחק הגמר בכדורגל הטוב ביותר שהעולם המערבי יכול להציע לנו.