כתבה זו נכתבה במיוחד עבור יום ירושלים אשר חל בתאריך העברי: י"א בכסלו
חלק מהותי מהסכסוך שלנו עם שכנינו קשור למעמדה של ירושלים. נראה כי תמיד הייתה מוקד רגיש לפרוץ מאבקים וסבבי אלימות. על החשיבות של ירושלים לעם היהודי מבחינה היסטורית ודתית אין צורך להרחיב – זו עיר בירתנו מזה 3,000 שנה וכיוון התפילה מאז ומעולם, זאת לצד אינספור ממצאים ארכיאולוגים שמוכיחים את הקשר הפיזי שלנו למקום. אבל מה הסיפור עם האסלאם? למה, בעצם, ירושלים חשובה גם למוסלמים?
קודם כל, כמה עובדות:
על אף הטענות החוזרות ונשנות על חשיבותה של ירושלים באסלאם, היא אף פעם לא הייתה עיר בירה של משהו ערבי או אסלאמי אפילו לא ליום אחד, זאת למרות שנכבשה בשנת 638 בתקופתו של הח'ליף השני, עומר בן אל-ח'טאב, והייתה תחת שלטון האסלאם למשך 460 שנה, עד הגעתם של הביזנטים הנוצרים בסוף המאה ה-11. בנוסף, בכל הזמן הזה וגם לאחר שירושלים נכבשה מחדש על ידי צלאח א-דין, לא ישב בירושלים כדרך קבע ח'ליף, אמיר, מלך או כל מנהיג ערבי או מוסלמי.
אז אומרים לנו שירושלים היא המקום השלישי בקדושתו באסלאם. גם קביעה זו אינה מדויקת, שכן היא נכונה רק לגבי העדה הסונית באסלאם. השיעים – המהווים כ-15% מכלל המוסלמים בעולם – מסורתית, לא רואים בירושלים מקום קדוש בכלל. מבחינתם, המקום השלישי בחשיבותו הוא העיר נג'ף שבדרום עיראק, שם קבורים גדולי השיעים לדורותיהם. אמנם באסלאם קיים "יום ירושלים", אולם מדובר בעניין חדש בסה"כ שהנהיגה איראן אחרי המהפכה בשנת 1979, בניסיון להחליף את סעודיה כמובילת העולם המוסלמי, וגם הוא מקבל עניין חלקי בלבד מצד חלק מהשיעים בעולם.
וגם בקרב הסונים לא כולל תמימי דעים לגבי חשיבותה של ירושלים; באסכולה החנבלית למשל (זו השולטת בסעודיה), ירושלים אינה חשובה יותר מכל עיר אחרת שהייתה תחת כנפי האסלאם, ומעמדה אינה גבוה יותר מזה של דמשק, בגדאד או קהיר.
ויש גם את העניין הגיאוגרפי; כידוע, דת האסלאם החלה את דרכה בחצי האי ערב (סעודיה של היום) במאה ה-7 לספירה, וליתר דיוק בסביבות שנת 610 עם ההתגלות הראשונה של מוחמד. מרחק של כ-1,500 ק"מ מירושלים. בני שבט קורייש, שלהם השתייך מוחמד, אמנם היו סוחרים ויצאו למסעות באזור, אולם לא הייתה להם כל זיקה לירושלים. או במילים פשוטות יותר: ירושלים לא ממש עניינה אותם. מה להם ולעיר יהודית עתיקה שרחוקה מרחק רב ממקום מושבם בחיג'אז?
הקשר האמיתי והיחיד של מוחמד לירושלים, לפי המקורות האסלאמיים, הייתה כאשר הגיע לעיר מדינה בשנת 622, שם באותה תקופה חיו כמה שבטים יהודים, בעיר ומסביב לה. כדי לשכנע אותם להצטרף לדת החדשה שלו, הוא ניסה להראות להם שהיא אינה שונה מהותית מהיהדות. לשם כך, החליט באותו הרגע שגם באסלאם מתפללים לכיוון ירושלים, כאילו אומר להם: "מה, גם אתם מתפללים לירושלים? איזה קטע – גם אני!"
היהודים כמובן לא השתכנעו וסרבו להתאסלם. בסופו של דבר, לאחר שנכשל במטרתו, הרג מוחמד את אותם יהודים. ומכיוון שאין יותר יהודים – אין עוד צורך להתפלל לכיוון ירושלים, שגם ככה לא באמת הייתה חשובה למוחמד או לדתו החדשה. ככה הסתיים הפרק של ירושלים בחייו של מוחמד, שמעולם לא יצא מאזור החיג'אז. ולמרות שמדובר בתקופה שנמשכה 17 חודשים בלבד, מאז ועד היום ירושלים נחשבת באסלאם לכיוון התפילה הראשון, ומכאן חשיבותה.
עוד עובדה חשובה שצריך להדגיש היא זו: בניגוד לתנ"ך, ירושלים לא מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן! האזכור היחידי הוא למסגד אלאקצא, כאשר לפי היסטוריונים מוסלמים(!) אין מדובר במסגד המוכר לנו כיום בירושלים, כי אם במסגד שנמצא בעיירה ג'ועראנה, מרחק של כ-30 ק"מ ממדינה, בדרך לטאא'ף שבסעודיה. מסגד אלאקצא בירושלים נבנה כ-60 שנה לאחר מותו של מוחמד, והרבה לאחר שהקוראן נכתב ונחתם.
ואז יש את סיפור החדית' המפורסם, שמספר כיצד מוחמד יצא למסע לילי לירושלים רכוב על חיה לא ברורה בשם "בוראק", שם עלה השמיימה לשבעת הרקיעים בלווית המלאך גבריאל. כמו מסגד אל-אקצא ובהמשך אליו – מדובר בסיפור שהומצא כ-60 שנה לאחר מותו של מוחמד מסיבות פוליטיות. וגם אם לא, הרי ברור מתחילתו שהסיפור אינו יותר מאגדה לא מציאותית, שהרי אין שום דרך שבה אדם במאה ה-7 יכול היה להגיע ממכה לירושלים תוך לילה אחד, ועוד לחזור בבוקר המחרת!
ירושלים, אם כן, לא הייתה באמת חשובה לאורך 1,400 שנות האסלאם, וכל העניין בה מצד העולם המוסלמי הוא – במושגים היסטוריים – די חדש, ולמעשה החל בעיקר כאשר מדינת ישראל החזירה את השליטה על העיר כולה לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. כלומר, ירושלים לא הייתה מאד חשובה לאסלאם כל עוד הייתה תחת כנפי האסלאם. אבל ברגע שעברה לשליטת היהודים – זה משהו שהאסלאם לא יכול היה לקבל, וכאן שורש הסכסוך והחשיבות האמיתית של ירושלים לאסלאם.